טיפול בסתימה (שחזור) הוא אחד הטיפולים השכיחים ביותר ברפואת שיניים, ומטרתו לשקם שן שנפגעה מעששת ולהחזיר לה צורה, תפקוד ואסתטיקה.
איך נוצר חור בשן?
חור בשן נגרם ברוב המקרים מעששת – מחלה חיידקית כרונית של רקמת השן.
ברובד החיידקי (פלאק) שעל השיניים מצטברים חיידקים המשתמשים בשאריות סוכר מהמזון ומפרישים חומצות הממיסות בהדרגה את אמייל השן. אם לא מסירים את הפלאק בצחצוח נכון וביקורים סדירים, החומצות גורמות לדה-מינרליזציה, תחילה בשכבת האמייל, ובהמשך בדנטין הרך יותר, עד להיווצרות חור ממשי. בשלב מתקדם יותר החור יכול להתקרב לעצב, לגרום לרגישות לקור/חום, כאבים עזים ולעיתים צורך בטיפול שורש במקום הסתימה הפשוטה.
מה מטרת הטיפול בסתימה?
לעצור את תהליך העששת על ידי הסרת הרקמה החולה, לשחזר את צורת השן כך שניתן יהיה ללעוס, לדבר ולחייך בצורה תקינה, למנוע חדירת חיידקים, מזון ונוזלים אל החלל שנוצר, וכך להפחית כאב וסיכון לזיהומים ובמיקום קדמי – לשקם גם את המראה האסתטי של השן.
שלבי הטיפול ב“סתימה”
ברוב המקרים, טיפול בסתימה מתבצע במפגש אחד:
אבחון ותכנון
בדיקה קלינית, לרוב בשילוב צילומי רנטגן, כדי להעריך את עומק העששת והאם ניתן להסתפק בסתימה או שיש צורך בטיפול מורכב יותר (טיפול שורש, כתר וכדומה).
הרדמה מקומית
ניתנת זריקת הרדמה לאזור השן כדי שהטיפול יהיה ללא כאב. לעיתים בחורים שטחיים מאוד ניתן לבצע ללא הרדמה. הסרת העששת והכנת חלל השן – הרופא מסיר את רקמת השן הנגועה בעזרת מקדחים וכלים ידניים.
מעוצב חלל עם דפנות וברינג (צורה) מתאימים שיאפשרו אחיזה טובה של חומר הסתימה. אם החלל עמוק, מוסיפים שכבת בסיס/הגנה על העצב. הכנת השן לחומר שחזור (בשחזורים לבנים) חריצה בחומצה (etching) של האמייל/דנטין לקבלת פני שטח מחוספסים לשיפור ההדבקה. הנחת בונדינג (חומר מקשר) וייבוש/הקשיה באור. מילוי השן בחומר השחזור החדרת החומר בשכבות, דחיסה ועיצוב לפי אנטומיית השן. הקשיה באור כחול (בקומפוזיט) או המתנה להתקשות כימית (בחלק מהחומרים).
עיצוב, איזון מנשך וליטוש
הרופא בודק שהסתימה אינה גבוהה מדי ושמנשך השיניים נסגר בנוחיות. מבוצע ליטוש לקבלת משטח חלק, ללא בליטות שיפגעו בלשון, בשפה או בשן הנגדית.
אילו חומרים קיימים לסתימות?
1. קומפוזיט (סתימה לבנה) הוא חומר שרף מרוכב בעל צבע הדומה לצבע השן. יתרונות: אסתטיקה גבוהה – מתאים במיוחד לשיניים קדמיות ולמטופלים עם דרישה אסתטית. נקשר לשן בעזרת בונדינג, מאפשר לשמור יותר חומר שן בריא. ניתן להתאים גוון ולשחזר צורה טבעית (שקיפות, חריצים וכדומה). חסרונות: רגיש לרטיבות בזמן עבודה – נדרש יובש (לעיתים שימוש בסכר גומי). נטייה מסוימת להתכווצות בהתקשות, מה שעלול ליצור מיקרו-מרווחים אם לא הונח נכון. אורך חיים בדרך כלל קצר יותר מאמלגם במצבי עומס כבד, אם כי בטכניקה נכונה ותחזוקה טובה אפשר להגיע לעמידות יפה.
2. אמלגם (סתימה כסופה) הוא סגסוגת מתכתית ותיקה (כסף, בדיל, נחושת וכמות קטנה של כספית קבועה בתוך הסגסוגת). יתרונות: חזק מאוד ועמיד לאורך שנים רבות. פחות רגיש למעט לחות בזמן השמה בהשוואה לקומפוזיט. מתאים במיוחד לאזורי לעיסה עם עומסים גדולים בשיניים אחוריות. חסרונות: אסתטיקה נמוכה – צבע אפור/כסוף, בולט מאוד. אינו נקשר כימית לשן – דורש לעיתים הסרת יותר חומר שן ליצירת צורה מכנית שמחזיקה אותו. ויכוח ציבורי סביב תכולת הכספית (ברפואת שיניים מודרנית השימוש בו הצטמצם מאוד במקומות רבים).
3. חרסינה / זירקוניה (שחזורים עקיפים – אינליי / אונליי / כתר) במקרים של חוסר חומר רב בשן או דרישות אסתטיקה ותפקוד גבוהים במיוחד, ניתן לבצע שחזור יצוק במעבדה (חרסינה או זירקוניה), ולהדביקו לשן. יתרונות:אסתטיקה מצוינת (במיוחד בחרסינה), צבע יציב לאורך זמן. עמידות מכנית גבוהה, במיוחד בזירקוניה, ובלאי נמוך. ניתן לתכנן ולייצר באופן ממוחשב לקבלת דיוק רב. חסרונות: עלות גבוהה יותר. דורש לפחות שני מפגשים (למעט מערכות CAD/CAM חד-יומיות). מצריך הורדת חומר שן רבה יותר בחלק מהמקרים.
4. חומרים נוספים – גלאס יונומר: משחרר פלואוריד, נצמד כימית לשן, שימושי במיוחד בשיניים עם סיכון עששתי גבוה, באזורים צוואריים או כסד בסיס מתחת לקומפוזיט.
קומפומר: שילוב תכונות של קומפוזיט וגלאס יונומר, נפוץ ברפואת שיניים לילדים ובעומסים קלים–בינוניים.
האם יש הבדל בין שיניים קדמיות לאחוריות?
כן, קיימים הבדלים משמעותיים הן בביצוע והן בבחירת החומר.
שיניים קדמיות (חותכות וכלביות) – דרישה אסתטית גבוהה מאוד – בדרך כלל משתמשים בקומפוזיט או בחרסינה. עומסי לעיסה נמוכים יותר מאשר בטוחנות, אך יש צורך בשחזור שקיפות, צורה ויחסי אור. ניתן לבצע סתימות קטנות (Class III, IV) או ציפויים/וינירים (חרסינה או קומפוזיט) במקרים נרחבים או כשיש גם בעיה אסתטית (שינוי צבע, צורה וכו').
שיניים אחוריות (טוחנות וקדם־טוחנות) – עומסי לעיסה גדולים – חשיבות גבוהה לחוזק מכני ולעמידות שחיקה. קומפוזיט הוא החומר הנפוץ כיום גם בשיניים אחוריות, בזכות שיפור תכונותיו המכאניות. במקרים של שן מוחלשת, סתימה גדולה מאוד, סדקים או לאחר טיפול שורש – נשקל לעיתים שחזור עקיף (אינליי/אונליי) או כתר מחרסינה/זירקוניה.בעבר נעשה שימוש רב באמלגם בשיניים טוחנות; כיום השימוש בו ירד בגלל שיקולים אסתטיים ורגולטוריים, אך עדיין אפשרי במקומות מסוימים.
אורך החיים של סתימה תלוי בגורמים רבים:
סוג חומר הסתימה:
אמלגם – יכול להחזיק לעיתים עשרות שנים במקרים מתאימים.
קומפוזיט – לרוב 5–10 שנים, ולעיתים יותר, תלוי בגודל ובמיקום הסתימה ובאיכות העבודה.
חרסינה/זירקוניה – שחזורים עקיפים מתוכננים לעמידות של שנים רבות, במיוחד עם היגיינת פה טובה.
גודל ומיקום השחזור:
שחזורים קטנים חיים בדרך כלל יותר משחזורים גדולים מאוד.
סתימות באזורים עם עומס לעיסה גדול נשחקות מהר יותר.
טכניקת העבודה ומיומנות הרופא:
שמירה על שדה יבש, הדבקה נכונה ושחזור צורה אנטומית מפחיתים כשל מוקדם.
הרגלי המטופל:
היגיינת פה (צחצוח, חוט דנטלי, ביקורות תקופתיות).
תזונה עתירת סוכרים וחטיפים דביקים מעלה סיכון לעששת חוזרת בשולי הסתימה.
הרגלי שחיקת שיניים/הידוק (ברוקסיזם) יכולים לשבור או לסדוק סתימות.
חשוב להבין שסתימה אינה “לכל החיים”: עם הזמן עלולים להיווצר סדקים, שחיקה, צבע משתנה (בקומפוזיט), רווחים מיקרוסקופיים ועששת משנית – ולכן יש צורך בביקורת תקופתית.
סיבוכים אפשריים אחרי סתימה
רגישות לקור/חום או ללחץ בימים–שבועות הראשונים (במיוחד בסתימות עמוקות). כאב מתמשך או כאב ספונטני – עלול להעיד על דלקת בעצב ולעתים צורך בטיפול שורש. שבר של דופן שן או של הסתימה עצמה, בעיקר בסתימות גדולות. עששת משנית סביב הסתימה, אם ההיגיינה אינה טובה. במקרים של כאב שאינו חולף תוך מספר ימים, או תחושה שהסתימה “גבוהה”/מפריעה במנשך, חשוב לפנות לביקורת.
איך ניתן למנוע צורך בסתימות?
צחצוח פעמיים ביום עם משחה המכילה פלואוריד, שימוש בחוט דנטלי/מברשות בין-שיניות, הפחתת צריכת משקאות ומזונות ממותקים, במיוחד נשנוש מתמשך במהלך היום, ביקור תקופתי אצל רופא השיניים (בדרך כלל פעם בחצי שנה–שנה) לבדיקות, צילומים וניקוי אבנית, טיפול מוקדם בנגעים התחלתיים (לעיתים ניתן לייצבם ללא קידוח בעזרת פלואוריד, איטומי חריצים וכדומה).
